המכללה החברתית ללימודי שיווק באינטרנט. אבל לא רק.

"גאות ושפל חליפות, וסערות שמתעייפות בנמל הבית" (רחל שפירא)

בוקר אוגוסט. הציפורים מצייצות, השמיים תכולים נקיים, אפילו לא ענן אחד קטן ואני מתחילה להבין שבעצם אין באמת סוף לחיפוש הזה. עדיין לא. יש הבנות. יש מחשבות. יש רצונות. יש רסיסים של משהו שעדיין לא מתהווה לשלם והעדר השלם נותן לי תחושה שלא מגיע סוף לחיפוש הזה.

ציפיתי שאחרי שאתרגש כל כך מהחיבור אל מטרת על שיש בה בכדי להשפיע על חברה שלמה יגיע השקט. הפנימי כמובן.
הרי היו שם השבועיים שבהם האוויר הרגיש קליל יותר, מפלס האנרגיה חצה את הקו האדום והתחיל לטפס והרעיונות התחילו לנבוע.

ובכל זאת, בין רסיס הבנה אחד לשני, בין חשיבה, השהייה וזמן עיבוד קרה מה שלא התכוננתי אליו.
ברומטר האנרגיה הצביע על צניחה חוזרת. כאילו נפער חור וריקנות גדולה השתלטה עלי. הרגשתי תסכול. האם זה שוב מבחן הסוכרייה בשבילי ? האם יתכן שהאידיאל החברתי שכל כך מצא חן בעיני הוא רק צלופן מפתה ומנצנץ. זה לא הסתדר לי והתסכול העמיק.

החלטתי לעצור מלשאול ולהמתין לתשובות. יצאנו לחופשה (מתוכננת) כזו שאין בה חיבור לעולם הטכנולוגי, כזו שאפשרה לי באמת להתנתק. חייתי את היום יום, מאפשרת למחשבות שעולות לזרום לי בתודעה. לחלקן נתתי מקום ותמללתי בשיחות ולחלקן פשוט נתתי להישטף בזרם התודעה החוצה.

התחוור לי שהחיפוש הזה הוא מקטע של דרך וסופו של המקטע יגיע, אלא שכרגע, אני לא מסוגלת עדיין לראות את סופו – אני מסוגלת לראות את מה שהצטבר בו: אוסף של רסיסי הבנות, רצונות, מחשבות ורעיונות, שמסתובבים באוויר החופשי, זמינים לי.

אולי זו בדיוק הנקודה. כנראה שעדיין לא הגיע הזמן של כל הרסיסים האלה להתהוות לשלם. כמו בעת התבהרות שמיים מעורפלים, הערפל מתפוגג לאיטו באזורים שונים ומייצר בהירות וצלילות מקומית עד שלבסוף אפשר לראות עמוק ורחוק.

כנראה שזה השלב, שבו צריך קודם כל לעבד כל רסיס של הבנה, רצון או מחשבה ולהגיע לשלם אוטונומי שהרסיס הזה יכול לייצר, מתוך הבנה שאיפשהו על ציר הזמן הקרוב, הרסיסים האלה יתחברו לכדי דבר מה גדול יותר, בדיוק כמו שפזורות כספית שהתנפצה לכדורים קטנטנים יודעים להתחבר שוב לכדור אחד שלם – גדול יותר.

החלטתי להסכים לתכתיב הזה (לא בלי התקוממות): לעבד ולייצר שלם מתוך ההבנות והרצונות שהתגבשו עד לשלב הזה ולא להמתין עד לסוף (שאינו ידוע, לא מבחינת זמן ולא מבחינת מקום). אגב, בכל תהליך החיפוש הזה מעולם לא עלתה בתוכי השאלה: "מה הייעוד שלי?" את הייעוד שלי אני יודעת כבר הרבה שנים. בשנים האחרונות גם ראיתי כיצד אני מגשימה את הייעוד שלי, רק שבכל תקופת חיים הצורה שבה אני מממשת אותו משתנה.
בתקופה הזו שאלת השאלות הייתה: האם מה שאני עושה באמת מאפשר לי למלא את הייעוד שלי במקסימום, האם אני במקסימום של עצמי ?

דווקא הדיוק הזה הוליד עם הזמן את אוסף ההבנות, הגדרת רצונות, מחשבות ורעיונות שכבר אני משתפת אותך בהם.

מהרוח אל החומר ובחזרה, המשימה העיקרית שלנו, כמו שאני רואה אותה היא למצוא את האיזון בין העולמות וליצור שגשוג ורווחה מתוך חיבור עמוק אל המהות שלנו, אל מהות הקיום החברתי שלנו.

עיקרי הרסיסים של ההבנות, המחשבות והרצונות שחלפו בזרם התודעה שלי
וקיבלו מקום של כבוד:

1. כולם מכירים את השאלה הנצחית: "מה עדיף לתת לאדם רעב: חכה או דגים? "

וכולם (לפחות כל מי שאני שואלת) עונים: חכה. אני הולכת עם האנלוגיה הזו עוד כמה צעדים קדימה. עם מה יהיה קל יותר לדוג : עם חכה שבנויה מענף עץ שבראשו קשור חוט ובקצהו פתיון או עם חכה טלסקופית משוכללת, קלת משקל אך חזקה וגמישה, כזו שמתגמשת ורגישה לסביבת הדיג בעת הטלת החכה, בזמן משיכה הדג ובזמן נגיסת הפיתיון. אני מניחה שכל מי שירצה להיות מסוגל לדאוג לעצמו ולדוג את דגי הארוחה שלו בכוחות עצמו – יעדיף לעשות את העבודה עם חכה שתקצר לו את הדרך בין הדיג לארוחה.

הבנה # 1 : אני רוצה להעניק חכות (מהסוג השני ) להמוני (אבל באמת המוני, אולי מאות אלפי) בעלי עסקים, יזמים ובעיקר לאנשים שמחפשים דרך להביא עוד אוכל אל השולחן אבל אין להם מושג איך עושים את זה במסגרת עסק עצמאי, ובטח שלא בעזרת האינטרנט.

טוב, האמת שההבנה הזו לא ממש חדשה לי אלא שמעולם לא דייקתי אותה בצורה הזו: לא ראיתי את ההבדל בין החכות, לא הגדרתי את הכמות ולא ראיתי במו עיני את המטרה ההומנית / חברתית : להביא עוד אוכל אל השולחן ולאפשר לאנשים ליצור חווית חיים טובה יותר, כזו שיכולה באמת לשנות משהו, בחברה שלנו שדורשת "צדק חברתי" ושאני טוענת שכל מה שצריך זה "סדר חברתי". אני רוצה לתרום למען יצירת סדר חברתי מתוקן.

2. לדברי מיכאל כהן, יו"ר פורום מנהלי מ.ט.י בישראל ומנכ"ל מ.ט.י רעננה, "בישראל נפתחים מדי שנה 40-45 אלף עסקים קטנים ומתוכם 75% שורדים את השנה הראשונה. מצד שני כל שנה גם נסגרים בין 30-38 אלף עסקים. אולם אין לטעות ולחשוב שאחוז הכישלון הוא כה גבוה, שכן רוב העסקים נסגרים מבחירה (מיצוי העסק, ירידה מהארץ, יציאה לפנסיה וכד') ולא בגלל פשיטת רגל". (צוטט מתוך Onlife ) לא הלכתי לבדוק את הנתונים האלה אבל סדר הגודל מוכר. אני מאמינה שאם העסקים האלה, שנסגרים מתוך "בחירה" היו מצליחים לתגמל את הבעלים שלהם, סיכוי גבוה שה -"בחירה" לסגור אותם הייתה משתנה. במילים אחרות, אני מאמינה שכשעומדת מעל לראש חרב פיפיות שנקראת "הישרדות" או "פרנסה" על כל המשתמע מזה, לעיתים קרובות הבחירה לסגור עסק היא פשוט כורח המציאות.

מצד שני, אני בטוחה שישנם אנשים שרואים בחלומם את השפע, שמכירים ביכולת של עצמם, שיש להם חזון להגשים אבל לצערם הם לא יודעים איך. הקושי עוד יותר גדל, כשאין לך כסף לקנות את הידע שמסתובב בשוק ויכול לאפשר לך להקים עסק ולהביא אותו לשגשוג. מכאן נולדת ההבנה הבאה.

הבנה # 2: בקייסי קולג' יש כיום את הידע (עם תו תקן איכות שעמד ועומד במבחן המציאות) שיכול להשפיע על חייהם של מאות אלפי אנשים שמוכנים ורוצים ללמוד איך להקים עסק ולהביא אותו לשגשוג, אך ידם קצרה מלשלם את אלפי השקלים הנגבים כיום בשוק לשם המטרה הזו. אנחנו רוצים לפעול מעתה למען הנגשת הידע הזה לכל אדם בכל פלח אוכלוסייה (כולל האוכלוסיות החלשות) במדינת ישראל.
התנאי היחיד שיידרש הוא: נכונות ורצון כנים לשנות וליצור חווית חיים טובה יותר לו, למשפחתו ולחברה שבה הוא חי. במילים אחרות: אנחנו מכוונים לפיתוח המכללה החברתית הראשונה ללימוד שיווק באינטרנט ויותר.

3. איך הופכים את קייסי קולג' למכללה החברתית הראשונה ללימודי שיווק באינטרנט אך לא רק שיווק באינטרנט? תכנית "החממות לקידום עסקים" שלנו הוכיחה שהתהליך הראשי שקורה אצל המשתתפים הוא פיתוח תפישה עסקית ושינוי דרך החשיבה העסקית בצד לימוד כלים ושיטות לשיווק באינטרנט. התוצאה אצל כל מי שבחר להיות פעיל בחממות היא עלייה במספר הלקוחות וההכנסות. ברור לי היום שמעבר ללימודי שיווק באינטרנט ישנם עוד הרבה מאוד נדבכים שבונים עסק איתן: ניהול פיננסי, ידע בתכנון תזרים מזומנים, מודל עסקי מניב, התפתחות אישית (שהיא קריטית בפיתוח העסקי) ועוד. את הפוסט הקודם סיימתי בהצהרה ש קייסי קולג' תתרחב ותפעל למען מטרת על שיש בה בכדי לשנות פנים של חברה שלמה.

הבנה # 3 : קייסי קולג' תרחיב את הפעילות אל מעבר לגבולות השיווק באינטרנט בשתי צורות: הראשונה, בעזרת צוות יועצים ואנשי מקצוע בעלי ניסיון בפיתוח עסקי וקידום עסקים באינטרנט ומחוצה לו, שמוכנים להצטרף לחזון להנגיש את הידע לכל אדם בכל סוג אוכלוסייה, כולל אוכלוסיות חלשות דלות תקציב. והשנייה: באמצעות פיתוח פעילויות שחוצות את האינטרנט ואת גבולות הגדרת מקצועות השיווק.

אז איך עושים את זה ? איך אני מנגישה את הידע הזה ?
איך הופכים את החזון החדש הזה למציאות מעשית שתאפשר לנו לפתח ולקיים עסק עם שורת רווח כפולה :
תרומה משמעותית לחברה בישראל ורווח כלכלי לעוסקים בו.

הגעתי לרגע שבו אני מודה בקול רם שכאן אני זקוקה לעזרה: עדיין אין לי נוסחה מובנית וברורה בראש. אני רק יודעת שההבנות האלה הן שמעצבות את השינוי המשמעותי של קייסי קולג' בשנים הקרובות.

אני מזמינה עזרה בצורת רעיונות והצעות שיעזרו לנו להפוך את החזון החדש הזה למציאות מעשית. בבקשה כתבו כאן:
כל רעיון, כל מחשבה, כל הגיג, הצעה או הבנה שעוברים בדעתכם.
בכל דבר כזה יש משהו שיוכל לעזור לי לגבש את הדרך הנכונה והמדויקת לעזור לשנות את חווית החיים של המוני אנשים.

בהזדמנות זו, אני קוראת לכל מי שיש לו הידע המקצועי והתמחות מתאימה, שהחזון הזה מדבר אליו ורוצה להיות חלק מההגשמה שלו, לכתוב אלי ולספר לי כיצד הוא רואה את השתלבותו בקייסי קולג' המתחדשת: במכללה החברתית הראשונה ללמודי שיווק באינטרנט.

אל תחסכו ממני מילים ותגובות- אני זקוקה להם: אפשר לכתוב על מודלים עסקיים, אפשר לכתוב על רעיונות למוצרים, אפשר לכתוב על תמחיר – אפשר לכתוב על הכול – רק תכתבו כדי שאוכל לגמוע את החוכמה שנמצאת מהעבר השני של הצג.

לסיום, תודה גדולה.
תודה שאתם איתי ומלווים אותי בדרך הזה, שאמנם עדיין לא הגיעה לסיומה אבל פרק נכבד בה מתחיל להתבהר.

בשבוע הבא: הרעיון הראשון שלנו בדרך להגשמת החזון.

לפוסט הקודם: מתי יבוא הסוף לחיפוש הזה ?