תהי חלשה, זה נשי, וזה אנושי

שלום לך,

התחלתי ומחקתי את השורות הראשונות של הפוסט הזה כבר כמה פעמים
ואני מרגישה שכל שורה שנכתבה אין בה בכדי לשתף, להעביר, לגלות אפילו במעט
את שטף המחשבות ששוטף אותי בשבועיים האחרונים.

קולגה ותיקה, (שליחה מבורכת) הזכירה לי בתחילת השבוע,
שבתוך בליל הרעש השוצף ברשת,
בתוך ים ההשקות,
בתוך עומס המיילים שנוחת בתיבות,
בתוך כל המהומה הזו (מהומה על לא מאומה),
אפשר ורצוי לקחת צעד החוצה כדי להיות יכולה להתבונן פנימה
ולראות שוב בבהירות את מה שנסתר ומעורפל כרגע.

פעמים רבות אנחנו פשוט לא רואים את מה שנמצא ממש מתחת לאף
ואני בטוחה בזה, שיש משהו שנמצא ממש מתחת לאף שלי, ואני פשוט לא רואה אותו.
בתום השיחה אתה נזכרתי שאסור לשכוח להכניס כל דבר לפרופורציה המתאימה,
ולפעול מתוך היחס החדש שנולד. ההבנה הזו כמו עוררה אותי למציאות חדשה.

במה מדובר ?

אז ככה, כבר שבועיים אני מסתובבת עם תחושה של עשייה לא מדויקת.
חשוב לי לחיות במרחב המדויק של ההגשמה, של המימוש ושל ההצלחה.
למדתי שעשייה מהמרחב הנקי והמדויק הזה מייצרת תוצאות יוצאות מן הכלל
בכל אחד ממרחבי החיים ולא רק בביזנס.
אבל בשבועיים האחרונים משהו בניגון של הפנים עם החוץ
משהו בתזמורת הפנימית – לא הרמוני, חורק, צורם.
ויש לזה ביטוי ישיר בעולם החומר.

בסוף אותה שיחה, אמרה לי הקולגה המבורכת
(שאני לא כותבת את שמה רק כי לא ביקשתי רשות והזמן דוחק לשלוח את המייל בערב החג) :
"תהיי חלשה. זה נשי, זה אנושי".
מצחיק, אבל לפעמים צריך את האישור של הבחוץ כדי
להסכים לעשות את מה שהתוך צועק ומבקש.
בחרתי להסכים להיות חלשה (רק עד אחרי החגים 🙂 )
בחרתי לאמץ את ההצעה שלה ובצעד שדי קשה לזהות אותו איתי, הסכמתי להיות חלשה.
הסכמתי ליצור שינוי מודע בתבנית התנהגותית שמפריעה לי כנראה חיים שלמים (לפחות עד כה).

מה אני עושה בעניין ?
לפני הכול, מרשה לעצמי לקחת פסק זמן לגיטימי מהשגרה השוטפת
לעלות לטריבונה ולהתבונן על המגרש מפרספקטיבה אחרת.
זה לא אומר שאני לא מגיעה למשרד מידי פעם, אני בהחלט מגיעה 🙂
אלא שהסכמתי למשך שבועיים שלושה לתת לזרעים לנבוט ולצמוח על בסיס
הגשמים שירדו בעונה הקודמת שלי מבלי לנקוט בפעולה נוספת.
ואם קצת רוח לא מאיימת עליך ומעוררת בךציניות וספקנות,
אז אני מרשה לעצמי לומר שהרשיתי לעצמי שבועיים שלושה
שממוקדים בעשייה שכל כולה היא אי עשייה.
ממוקדים בפעולות שאיכותן עולה ככל שהמוד פאסיבי עולה:
קבלה. פשוט להיות ולקבל בלי לעשות שום פעולה אקטיבית שתניע את הנתינה
התבוננות. פשוט להסכים להרגיש את הפחד, את החרדה, את הדאגה ואת הבלבול
כיוונון. פשוט לזהות את הרצונות הנקיים שעולים מתוך הכאוס ולפרוש אותם כמצע לבחירה
דיוק. להגדיר מחדש את ה"מה" את ה"לאן" את ה"למי"
ולבחור.

אני אוהבת את הסימבוליקה של ההתחלות.
הראשון בספטמבר, א' בתשרי – ראש השנה, הראשון בינואר, יום ההולדת,
לא משנה באיזה מקום אני בסייקל האישי שלי, התאריכים האלה עוזרים לי
להיפרד מתקופה ולהתחיל תקופה חדשה,
שמבוססת על בחירות, החלטות, וכוונות חדשות או מחודשות.

אני מאחלת לך,
את האומץ לשנות את כל שביכולתך לשנות
את הנחישות וההתמדה ליצור ולעשות למען השינוי
את ההסכמה להשקיע במשאב החשוב ביותר בעסק שלך – בך
אני מאחלת לך חיוך פנימי ענק

שנה טובה
קרן

נ.ב.

אשמח לשמוע מה דעתך או כל שיתוף מהצד שלך